עם סיומו של עשור זה, ובניתוחו לאחור, אין ספק כי בכל הקשור לעיגון הזכויות בקרקע של ההתיישבות מדובר בעשור אבוד. תובנה זו מתחדדת לאור החלטת מועצה מספר 823 משנת 1998 המהווה נקודת מפנה ביחס לרצף החלטות שלאורך 33 שנים (משנת 1965 והחלטה מספר 1) ייצרו את התנאים למעבר מחוזה חכירה קצר טווח לחוזה חכירה לדורות.

אלא שבסיום העשור שתי החלטות מותירות תקווה שאולי אפשר יהיה לסלק את החושך עם טיפה של אור, הראשונה היא הרפורמה במנהל וההחלטה לא להשאיר את ההתיישבות מחוץ למשחק והשנייה היא החלטה 979 שעדיין עומדת בבג"ץ.

תלמידי 'בית הלל' יטענו שהעשור האבוד הוא תוצאה ישירה של העדר מדיניות, לעומתם תלמידי 'בית שמאי' דווקא יטענו שמדובר במדיניות, אך זו מדיניות של פקידים המצויים בין הפטיש לבג"ץ בלי סיכוי אמיתי לקבל החלטה נכונה בזמן נתון. כך או כך, התנהלותו של המנהל בעשור האחרון מעוררת תהיות רבות: אם יו"ר מועצת מקרקעי ישראל מתחלף תדיר (שלוש פעמים בארבע השנים האחרונות) ואם המנהל עצמו, נע ונד בין משרדי הממשלה השונים ששייכים למפלגות שונות בעלי אינטרסים משתנים בקצב מסחרר (ובניהולו של הדרג הפקידותי שנשאב בעצמו למלכודת הבירוקרטיה), לא ברור איזו סוג של מדיניות יכולה להתפתח בגוף שכזה.

האם ניסית כבר את מנוע החיפוש שלנו? מהפכה לחקלאים בישראל! מנוע החיפוש החקלאי! חיפוש במאות אתרים ועסקים מתחום החקלאות בלבד! תן למנוע החיפוש שלנו Agro Search לעשות לך את העבודה, הקלד את הביטוי המבוקש בשדה למעלה והקש על המילה חיפוש. לפרטים נוספים ולפרסום במנוע הקלק כאן